בשנת 1942 התבקשו שבויים מסטאלאג 18A בוולפסבורג להשתתף במחקר גזע אנתרופולוגי שנערךעל ידי הגרמנים. השבויים הבריטיים (ביניהם הארצישראליים!) סרבו ועל כן עורכי המחקר רכשו את תמונות השבויים כפי שצולמו בעת קבלתם לשבי מהצלםם המקומי שהחזיק את התשלילים (פילם) שלהם. המחקר בסופו של דבר לא יצא לדרך והתמונות נשכחו במחסן התגלו אחרי שנים ע"י דר. ברנר בדרך נס.

 

לפני כשלוש שנים חבר פורום המשפחות לד"ר ברנר והעלה בקשה לקבל לידיו את תמונות השבויים הארצישראליים. בכדי לאפשר את קיומו של פרוייקט זה היה עלינו ראשית לקטלג את השבויים הארצישראליים ואז החל שלב הסריקה שבוצע ללא תמורה על ידי ד"ר ברנר וצוות המוזיאון. 

​

במאי 2017 אירחנו את ד"ר ברנר, שהביאה איתה כ-600 תמונות של השבויים ליום מרגש שהחל בסיור במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, שבלטרון. התארחנו אצל צביקה קן-תור, שפרש את תכניות המוזיאון החדש, והוביל את הסיור במוזיאון הקיים (התצוגה הזמנית בתוך אתר מורשת השריון)
לאחר מכן, נסענו ליער פדויי השבי, שם סיפרנו למרגיט על פרשת היער, התרומות, וסגירת המעגל ע"י המשפחות, 70 שנה אחרי הרמת התרומה ע"י השבויים.
התארחנו גם במוזיאון בית הגדודים, שם עברנו סיור בהדרכת יעל הלוי שנתנה סקירה היסטורית על הקמת הכוח היהודי הלוחם בזמן מלחמת העולם הראשונה, ועל תרומתם של החפרים למאמץ המלחמתי הבריטי במלחמת העולם השנייה.
ערבו של היום הוקדש למפגש מרגש של ד"ר ברנר עם נציגי פורום המשפחות ששיאו היה פאנל משפחות סביב 3 סיפורים אישיים ומרתקים של חפרים.
יעקב פיקסמן, שתיעד את קורותיו על קרטונים שהכין מקופסאות של סיגריות.

אברהם יצחק גלברט, שהצליח לברוח משוביו הגרמנים עוד בזמן השהות ביוון ולהסתתר בכפרים הנידחים במשך חודשים ארוכים תחת שם נוצרי בדוי עד אשר במהלך בריחה נוספת מהגרמנים נפצע מפליטת כדור ברובהו, ומת מפצעיו לאחר מכן.
וראובן שרעבי, שברח יחד עם אברהם יצחק גלברט ביוון, והסתתר יחד איתו בכפרים הנידחים תחת שם נוצרי בדוי.
משפחתו של ראובן סיפרה לראשונה למשפחת גלברט את עדותו של האב, בה הוא מספר כי התחבאו יחדיו באותה מערה ויחד ניסו להימלט מהגרמנים המחפשים. ראובן שרעבי היה, למעשה, החייל האחרון שראה את אברהם גלברט בחיים, והמפגש בין שתי המשפחות השאיר מעט מאוד עיניים יבשות.